טילים לריסים – עצים לטילים

עכשיו כשקק"ל נדרשת לשקיפות נוכל לדעת מה עושים עם כל העצים:

בונים איתם חומה שתגן על נוסעי הרכבת בשדרות מרקטות. ממש סטארטאפ!!!

הדבר הבא: מיגוניות מעץ. להצעות מחיר נא לפנות אליי.

יורים לעצמם ברגל

(שלי)

מדינה שלמה נאלמה למשמע הודעת פטירתו של אריק איינשטיין. "גדול זמרי ישראל", קראו בכותרות. עוד לא יבשה העט בחיפושים עיתונאיים אחר סקופים אודות איינשטיין, ולא נחה האוזן למשמע שיריו חזור והשמע וכבר עברה שנה.

ואז באה סלקום. חברה מסחרית שהחליטה לפרוש חסותה על מופע הוקרה לזכרו של איינשטיין. כל אמני ישראל התייצבו בשורה אחת להצדיע, לשיר ולהשפיע. מכל קצוות הקשת המוסיקלית עומדים הם מוכנים ומזומנים להנעים את זמנם של אזרחי ישראל.אה כן, והמופע נערך גם במסגרת פסטיבל ישראל. כרטיסים ימכרו במחירים גבוהים, סלקום תבצע את האירוע בסגול והכל יהיה טוב ויפה.

איכילוב בסערה – פרק ראשון: הניתוק

הטקסטים בסדרה הבאה התבשלו אצלי כבר זמן מה, והגיע הזמן שיצאו החוצה. נתחיל מהסוף, או יותר נכון מהאמצע של הסיפור – בליל הסערה הגדולה נולדה בתנו הבכורה בבי"ח 'ליס', מטחנת הכסף הגדולה של ביה"ח איכילוב. שלא תטעו – אין לי טענות של ממש כלפי המקום: מדובר בצוות מעולה של מיילדות ורופאים; אם כי יכול להיות שלבד מהעילוי לכשעצמו, זה שהיינו די לבד שם (לצד שתי יולדות אחרות) כנראה מאוד עזר – זכינו להרבה מאוד תשומת לב בעת הלידה עצמה. בגלל הסערה, תחושת הניתוק ליוותה אותנו, ואותי במיוחד. חיכיתי לזמן הזה בעיקר כדי להתנתק מכל מה שקורה מסביב. זה נשמע כמו קלישאה, וגם חברים סיפרו לי שזה מה שקורה ולא האמנתי, אבל במידה מסוימת זה קורה. פשוט לא איכפת משום דבר.

מה נסגר עם השיר 'הסיפור הגדול' של "החצר האחורית"?

היום (ראשון) שמעתי בתכניתו של רוני ורטהיימר ב88FM, "בא ביום", את השיר 'הסיפור הגדול' של ההרכב "החצר האחורית" (מילים: יענקל'ה רוטבליט; לחן: תומר יוסף). השיר שודר במלואו ולאחריו ציין ורטהיימר שהשיר נפסל לשידור "בתחנה אחרת וידועה", לדבריו, אבל לא ברשתות קול ישראל. ניסיתי למצוא בחיפוש זריז וגס ידיעה כלשהי על כך, ולא מצאתי כלום כרגע – אעדכן כשאמצא. יתכן וזה אינו משהו חדש שחמק מהרדאר שלי, ובאמת כבר שמעתי את השיר לא מעט פעמים ברדיו, אבל מי יודע.

בכל זאת משהו אחד עלה: בעמוד מילות השיר ב"שירונט" מופיע השיר ללא ארבעה בתים נוספים שאותם אפשר לראות בעמוד השיר בערוץ היוטיוב של הלהקה, וכמובן לשמוע בשיר עצמו. השיר כולו הוא רוטבליטי ומתריס, וזה לא אמור להפתיע אף אחד; הבתים שהושמטו מעמוד השיר ב"שירונט" הם במידת מה העוקץ החד של השיר, ובמידה ולא הבנתם על מה הוא מהבתים הראשונים, בטוח תבינו שם. ומיהי התחנה האחרת והידועה? האם זו אותה האחת שכבר עשתה את זה ממש לא מזמן? ואפילו ממש מאותן הסיבות?

אם יהיו תשובות, אעדכן אותן כאן.

עדכון, 25.5.14, 15:44: לאחר שיחה עם יח"צנית "החצר האחורית", מבהיר ורטהיימר בפייסבוק של התכנית שלו שהשיר לא נפסל לשידור אלא פשוט אינו משודר בתחנות מסוימות. לאחר הבהרה זו, שיניתי את כותרת הפוסט – עמכם הסליחה.  בנוגע לעניין הבתים החסרים בשירונט – עדיין אין תשובה. אעדכן בהמשך אם תהיה.

עדכון, 26.5.14, 16:00: גדי רונן מ"החצר האחורית" השיב לפנייתי ואמר ש"אין פה באמת סיפור חוץ מהסיפור הגדול" – השיר משודר ברוב תחנות הרדיו; באשר למילים בשירונט, אמר שידאג שהם ישלימו. גם אני שלחתי להם פנייה על כך, ונקווה שיעשו. מאחר ומה שנאמר ע"י ורטהיימר קומם אותי, קפצתי והגבתי, ושמחתי לגלות שלא כך המצב (ואני מקווה שהוא לא באמת כך. נכון?).  מודה ועוזב ירוחם.

מה בישלו בחברת פזגז ביום הזיכרון

(פוסט משותף)

הנה מובא בפניכם בטיפולוגיה חדשה וחדישה סיפור קלאסי שטומן בחובו ציניות מצד אחד ופראייריות מצד שני. כך קרה שחברת פזגז החליטו לנתק לסבתא שלי, אלמנת צה"ל, את הגז בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

אף לא מיטה אחת לרפואה

(הפוסט נכתב במקור ע"י ואן דר גראף אחותך, ומובא כאן באדיבותה ובאישורה)

חברות, חברים, אחיותיי ואחיי למשפחת האדם, הטו לי אוזן. אספר לכם סיפור קטן עלי ועל כולנו.

כשאחות ורופאת משפחה בקופת חולים מסתכלות על החתך שנשאר לך בגב מהניתוח לפני חודש, מצקצקות בכובד ראש ואומרות שכדאי שכירורג יראה את זה, את נוטה לא להתווכח. לכן מיהרנו, ואן דר אמא ואני, לבית החולים הקרוב, הלא הוא "השרון", כדי שכירורג יסתכל על הפצע ויגיד לנו אם יש סיבה לדאגה או שאפשר לחזור הביתה בלב שקט. עברה כשעה עד שהתקבלנו לבדיקות ראשוניות אצל אחות עייפה ועצבנית – לחץ דם, חום, שאלות כלליות – ועוד כשעה וחצי עד שהגענו לחדרו של הכירורג. הכירורג העייף והעצבני קיבל אותנו לחדרו, ואז מלמל משהו על התייעצות ונעלם לעשרים דקות. המשכנו להמתין. כשהכירורג שב, הוא טען שאינו מוכן לטפל בחתך מניתוח שלא הוא ביצע (?) וסירב לטפל בי (?!?) תוך שהוא ממליץ לי לגשת למיון של בי"ח שיבא, כי שם בוצע הניתוח.

לא תשים מכשול בפני חונה, טייק 2

(אסף)

לפני שבעה חודשים, כתבנו כאן את הפוסט הזה ובו שפכנו את חמתנו על עיריית ת"א, אפילו שאנו בכלל לא גרים בת"א (אבל משוטטים בה הרבה), על מעשה האיוולת שנעשה להילה בן ברוך. נזכיר: באישון לילה סומן מקום חניה לנכים סביב החניה בה חנה הרכב שלה, וביום למחרת היא קיבלה על כך דו"ח. לאחר התערבות כלי התקשורת, הדו"ח בוטל. חשבתם שזה לא יקרה שוב? תחשבו שוב – כך מכינה עיריית ת"א הפתעות חדשות לתושביה.

היה מנוע? ניופאן מפגינים פרשנות יצירתית

לפני שנה וחודשיים קנינו מסחטת מיצים קשים והדרים של המותג הותיק מג'ימיקס, שנמכר בארץ עדיין על ידי ניופאן – אחד מהיבואנים הגדולים בארץ למוצרי חשמל. באופן כללי אנו חובבים מוצרי תצוגה, גם בזכות המחיר וגם בזכות זה שמדובר במוצרים חדשים ולרוב ראויים שיש להם מעט דורשים. כשקנינו את המסחטה בהאנגר המוצרים של "אולסייל" שנמצא בהרצליה, נאמר לנו בקנייה שיש לנו אחריות של שנה על החלקים ו12 שנים על המנוע. מדובר במוצר טוב – יש לנו כמה מכשירים של אותה החברה שעובדים כבר עשרות שנים ובלי בעיות בכלל. המכשיר עלה לנו 650 ש"ח (מסחטה חדשה ומתקדמת מעט יותר עולה 1300 ש"ח) ועבד מצוין. המסחטה הזו החליטה להפסיק לעבוד לפני שבועיים.

פוסט אורח: להקפיא את המיצ"ב לנצח

אפילו שכבר מזמן סיימנו 12 שנות לימוד ואין לנו ילדים בבתי ספר, עמדתנו בנושא ברורה: טוב שהמיצ"ב בוטל, וחבל שלא קודם, אבל מוטב לבטל מאוחר מאשר להשאיר לנצח. בחרנו להביא בעניין את דבריה של יפה, מורה בפנסיה לאחר 30 שנים במערכת, שיודעת את החומר טוב מאתנו.

פרסום בתוך פרסום

(אסף)

אתמול ראינו באחד הערוצים המסחריים פרסומת חדשה ל"בזק בינלאומי" (יש קישור, אבל לא בא לי לעבוד עבורם), בהשתתפות שלמה שרף ויהודה ברקן. הפרסומת ממשיכה את הקו שלהם – התמקדות בעניין הכבל התת-ימי המהולל שאמור 'לעשות' את האינטרנט שלנו מהיר יותר. בכל הפרסומות האלו, הפרזנטור צופה בסדרה או בסרטון בלפטופ שלו, והסרטון נתקע בגלל "האינטרנט האיטי". בפרסומת הזו, שרף צופה בתכנית בישול. למה זה חשוב? כי שרף עומד להשתתף באחת כזו שבקרוב תעלה לשידור: "מאסטר שף VIP".