קטגוריה: הגות

הטקסטים בסדרה הבאה התבשלו אצלי כבר זמן מה, והגיע הזמן שיצאו החוצה. נתחיל מהסוף, או יותר נכון מהאמצע של הסיפור – בליל הסערה הגדולה נולדה בתנו הבכורה בבי"ח 'ליס', מטחנת הכסף הגדולה של ביה"ח איכילוב. שלא תטעו – אין לי … להמשיך לקרוא ←

(אסף) את הפוסט הבא פרסמתי כאן בדיוק לפני שלוש שנים. אני חושב שהוא עדיין רלוונטי ולכן אני מפרסם אותו שוב. … לרוב אין לי מה לומר לכבוד יום האישה הבינלאומי, 8.3.10. אני נותן לנשים לדבר בעד עצמן. רובן הגדול יודעות … להמשיך לקרוא ←

(שלי) הבחירות בארצות הברית היו מאורע חשוב וגדול שאין כמוהו עבור כל העולם. מדינה גדולה שזרועותיה שלוחות לכל עבר, השפעתה אינה מוטלת בספק ויכולותיה גם כן. מתייחסים אליה כאל מעצמה ובהחלט לאורך שנותיה היא מוכיחה זאת ביד רמה.

אנו מתנצלים: מסיבות ואילוצים שונים לא כתבנו ופרסמנו לאחרונה. אנו חוזרים ביתר שאת עם כל מה שקורה עכשיו (אם להשאיל את המונח החדש וה"צעיר" של גלצ) וגם כמה דברים שקרו אז. עמכם הסליחה

(אסף) עברו עוד שבועיים, בזמן שאני ממשיך לחפש את עצמי ולחפש עבודה לקיץ, כי המוסד האקדמי שאני מועסק בו נוהג שלא לשלם בחודשי הקיץ, אפילו שיש עבודה (לא הרבה, אבל יש). ומצטברים דברים על השולחן, ומשם הולכים לטיפול ומשם למקום … להמשיך לקרוא ←

(אסף) נשארתי בלי מילים בשבוע האחרון, מאז הפגנת השנה למחאה. אני מפתיע ומתאכזב מעצמי שדווקא את הדבר הזה שאני (חושב שאני) יודע לעשות, אני מתקשה או לא מצליח בכלל. ואולי זה לא כל כך מפתיע – בכל זאת, הייתי שם … להמשיך לקרוא ←

(אסף) אין זועם כסמן מהבהב על גבי דף לבן במסך המחשב. ומהבהב ומהבהב עוד קצת וכבר עברו כמעט שלושה שבועות מהאלימות שהופגנה ברחובות וכמעט שבועיים מאי-האלימות של ההפגנה במוזיאון (ויותר נכון, ההפגנות שהתרחשו במקביל). אי-אלימות, כמו שקראה כותרת אחת: "הפעם … להמשיך לקרוא ←

(פוסט שהולך ומתנתק מתחושה של סדר) הנה אני יושב בבית ועושה את הדבר שככל הנראה אני יודע לעשות הכי טוב – לכתוב. אחרי התמונות של אתמול, אני לא יכול להגיד שאני מופתע, אבל גם לא יכול לומר שאני לא בהלם. … להמשיך לקרוא ←

את נסיבות כתיבת הפוסט הבא תבינו בקריאה בהמשך, אך חשוב גם לציין שהוא נכתב לאחר הפוסט הזה של ואן-דר-גרף-אחותך, אחותנו – בלוגרית מוערכת ששווה להקשיב לה ולקרוא כל מילה שהיא אומרת. לבקשתי, היא פרסמה את הפוסט הבא כפוסט אורח אצלה … להמשיך לקרוא ←

בשלב מסוים בחיים שלי אני חייב לקום ולהגן על עצמי. גם אם זה אומר לעזוב את העמדה הנוחה מול המחשב, או זו הקצת פחות נוחה מול הכיתה, ולצאת להפגין. לפעמים זה קורה בטבעיות, ולפעמים זה קורה מאוחר מדי, שכבר קורים … להמשיך לקרוא ←