לא תשים מכשול לפני חונה

(פוסט משותף)

ואז ראיתי אותה. מרווחת, קלה לתמרון, חלומו של כל נהג. הייתה זו חנייה בכחול לבן בתל אביב. אומנם אם הייתי תושבת העיר אז על אחת כמה וכמה זה חלום רטוב מאחר וגם לא הייתי משלמת עליה, אבל גם בתשלום אני קונה. את מה שעברה תושבת תל אביב לאחרונה אני פחות מאחלת לעצמי ובכלל לאף אחד לא אאחל זאת.

עיריית תל אביב ואגף הפיקוח, ככל הנראה, החליטו להעשיר את קופת העירייה תוך שהם מתעמרים בתושבים שומרי חוק. תושבת העיר שחנתה במקום מותר לחנייה זכתה לקנס וגרירת רכבה בגלל שחנתה בחניית נכים. התושבת הזועמת לא ממש חנתה בחניית נכים כי אם עובדי העירייה ה'אדיבים' עזרו לה לעשות כן וסימנו את מקום החנייה בו חנתה כמקום חנייה לנכים, תוך כדי שמכוניתה חונה בו כחוק. לאחר מכן, הגיעה פקחית שהזמינה גרר ורכבה נעלם מהמקום.

איזו בושה יש או אין לעובדי העירייה הללו לבצע מעשה שכזה? מדובר במעשה שגובל בפלילים: יש כאן הפללה של תושב במעשה שלא עשה וגם אילוצו לשלם על הפשע שנגרם לו. העירייה שזכתה להיות מוכרת בפעולות הזויות נגד תושביה מצליחה הפעם להתעלות מעל לעצמה ולבצע מעשה שגובל בהזיה. למזלה של התושבת, מצלמת אבטחה שהייתה בבניין מול החנייה תיעדה את הפעולה הנבזית שלב אחרי שלב וכך יכלה התושבת להוכיח צדקתה. לצערי, אני נוטה לחשוב בצורה קונספירטיבית לפיה ייתכן ומקרים דומים קרו ברחבי העיר, אך שם לא הייתה מצלמה שתתעד ותזכה את התושבים ההמומים.

אני חייבת לציין שהסרט בו מצולמת כל ההתרחשות נראה כאילו לקוח מסרט מתיחות של יהודה ברקן, אי שם בשנות השמונים. אז, סנדלו מכוניות ואנשים עמדו המומים ונפעמים למראה המטריד. בשונה מהמקרה המדובר, שם לפחות יצא ברקן ממחבואו ובישר כי זוהי מתיחה מצולמת וכולם שמחו וצחקו. כמעט התקף לב, אבל היי, אני בטלוויזיה.

העיר שמתנהלת כבר שנים רבות תחת שרביטו של רון חולדאי משוועת לשינויים ולתחלופה. התושבים זועקים לרענון שלא בא. זועקים ובוחרים אותו הדבר. אולי בבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו השנה תל אביב תבחר אחרת. התושבת שזכתה להפתעה הרעה בטוח תבחר אחרת, לה כבר אין אמון בממסד.

אחרי שראיתי את הכתבה הזו רתחתי מכעס. זה הזמן לשלוף את – "לראות ולא להאמין". כי אני באמת לא מאמין. בעצם, אולי, אני קצת כן מאמין, כי אין בי טיפת אמון במוסדות הרשות המקומית יותר. המחשבה שהרשות המקומית עומדת לרשות אזרחיה כמחנך קשוח מחד ומשרת מסור מאידך, לא תופסת יותר – אנחנו מתנהלים בעולם כל אחד לעצמו: הרשות עושה מה שהיא רוצה, ואני, האזרח, עושה מה שאני רוצה. ההתנגשות בינינו בלתי נמנעת, אף שאני, באופן אישי, ממש לא רוצה בה. אין לי סיכוי.

לפני חודש ומשהו חניתי ברח' טשרניחובסקי במרכז ת"א. נדיר שאני בכלל בא לשם עם רכב, במיוחד עכשיו כשהחליטו לחרב את רח' מכבי ושוק בצלאל ואין בכלל איפה לחנות שם. הרח' הוא חד סטרי מדיזנגוף סנטר והלאה, וחניתי כהרגלי בערב בצד שמאל – הוא הצד שמותר גם לא לתושבי האזור לחנות בו. יותר מאוחר כששבתי לרכב, חיכה לי דו"ח על החלון. הופתעתי באמת. הפעם לא צילמתי את עצמי חונה, כמו שאני נוהג לעשות הרבה לאחרונה. כדי לבדוק שלא הזיתי, הלכתי על אותה המדרכה לאחור כדי לראות את השלט. הסתבר שטעיתי – העירייה כנראה באמת פעלה בהיגיון מסוים שעוד אפשר להסכים איתו: באין חניון מכבי (שהוא גם "חניון קרוב לבית" עבור התושבים), סימנו עבור התושבים גם את הצד ה'משוחרר' ברחוב. שילמתי את הקנס יומיים לאחר מכן – 100 ₪ של הסתמכות על המוכר במקום בדיקה חוזרת שוב ושוב. היום אני מצלם את עצמי חונה ואת השילוט בסביבה.

להילה בן-ברוך גם זה לא היה עוזר. היא לא טעתה. וגם כשהכי צדקה בעולם, היא הייתה צריכה בעצמה להוכיח שאין לה אחות. כמו שאמרה גם בראיונות לחדשות בטלוויזיה וגם ל"יהיה בסדר" בגלי צה"ל, היה לה מזל גדול שהפעם דווקא הצליחה לעשות זאת ומעניין כמה אחרים נתקלים בבעיה דומה לא מצליחים. כל זאת ועוד שיש בכלל סיכוי שדבר כזה יכול לקרות! והנה, כמיטב המסורת של עיריית ת"א, זה בדיוק מה שקרה – פעולה שגם בהסתכלות מפוכחת אי אפשר לפרש אותה אחרת: חוסר בשיקול דעת הפך למדיניות מכוונת בעירייה – החל מהפקחית שנתנה את הדו"ח אף שבטוח הכירה את המסלול וידעה שלא היה שם מקום חניה לנכים קודם לכן ולא טרחה לבדוק מהיכן הוא צץ, דרך מסמני החניה שלא טרחו לציין שהם סימנו את החניה מסביב לרכב שחנה כחוק, המוקדן שטען שבן-ברוך משקרת וכלה באנשי מחלקת החניה שניפנפו אותה (עד שהראתה להם את הסרט המפליל). כשעלתה לשידור ב"יהיה בסדר" והעלו מולה את סגן ראש העירייה אסף זמיר, בהתנצלות והסברים, הוא עוד ניסה להקטין אותה בטענה שאף שהחניה לא הייתה מסומנת, היה שם שלט ביום חמישי (היא אומרת: לא היה שלט – היא גרה שם ומכירה את המקום היטב). למזלו, חדל מהניסיון במהירות.

זה לא שבערים אחרות המצב שונה בהרבה – אקדיש לכך פוסט נפרד. הנקודה היא שזה בדיוק מסוג הדברים שהורסים בנקל את מה שאני כאזרח רוצה ומנסה נורא שיהיה כאן – מערכת אמון שבמסגרתה מתנהלים יחסים דו-צדדיים בין מוסדות השלטון ובין האזרחים. זה לא פשוט, אבל המאמץ שווה – אני סמוך ובטוח שיש עוד אנשים שחושבים כמוני. אבל מה נוכל לצפות מעיריית ת"א ואיך להאמין לה, כשניסתה בכוח להסתיר את ספר התקציב שלה עד שאנשי "עיר לכולנו" הכריחו אותה בכוח לחשוף אותו; כשניסתה בכל כוחה לדכא את המחאה ולאחר שעוד עשתה כאילו שמעה לשוועת האזרחים, ניצלה את ההזדמנות הראשונה כדי לנקות אותם כמו זבל מהרחובות, ועוד אח"כ התגאה חולדאי ברוב ציניות בעיר שלו כעיר דמוקרטית שמחאות מתאפשרות בה; כשהחליטה לעשות כסף מהיר מחניה מבלי לאפשר דרכי גישה נוחות וראויות לתחבורה ציבורית; כשהזניחה במכוון את דרום ומזרח העיר כדי למכור קרקע על תושביה לאילי נדל"ן בפרוטות ולהרוויח הון מארנונה, ואין מה להוסיף לגבי מכירת הקרקעות למגדלים במקומות הכי לא רלוונטיים לכך במרכז העיר; ובתוך כל זה שכחה שהיא עיר עם תושבים ומבקרים שבאמת רוצים שיהיה בה טוב – שאיכפת להם אבל לאף אחד בעירייה לא איכפת מהם.

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה (אי) כבוד למגזר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על לא תשים מכשול לפני חונה

  1. פינגבאק: לא תשים מכשול בפני חונה, טייק 2 | האבסורד

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s