הבחירה הלא נכונה

(שלי)

הבחירות בארצות הברית היו מאורע חשוב וגדול שאין כמוהו עבור כל העולם. מדינה גדולה שזרועותיה שלוחות לכל עבר, השפעתה אינה מוטלת בספק ויכולותיה גם כן. מתייחסים אליה כאל מעצמה ובהחלט לאורך שנותיה היא מוכיחה זאת ביד רמה.

בשבוע שעבר נערכו בחירות לנשיאות המדינה. דמוקרטים ורפובליקנים מכל עבר, כל שכבות האוכלוסייה מעורבות, סרטי קמפיין בחירות בטלוויזיה, ברשת האינטרנט, עיתונים ומה לא? מערכת בחירות במלוא הדרה. "כחול ולבן זה הצבע שלי…", כך מזמרים ילדינו כל שנה ביום העצמאות. אל הצבעים הללו הצטרפו בשבועות האחרונים גם הפסים האדומים והכוכבים ויחד הם צבעו את חיינו ואת כלי התקשורת הארץ ובעולם. הם כבשו כל חלקת אקטואליה פורה, עיתונים ואתרים עוטרו בהם לרוב.

כלי התקשורת שלנו חגגו. הם סיקרו את הבחירות בארה"ב באדיקות. כל מתמודד שהצטרף למרוץ, כל מי שפרש, כל אמירה שנזרקה לאוויר קיבלה פרשנות, כל גימיק שיצא קיבל מיד חשיפה. התקשורת הישראלית התמסרה לבחירות בארצות הברית כמו מיסיונרית, מתבשמת באווירת שכרון חושים המלווה בתחושת שליחות עזה. כך הם כלי התקשורת שלנו, מסורים, חדורי מוטיבציה, חותרים אל האמת, מביאים סיפורים קטנים כגדולים וכל זה על אדמה זרה.

האדיקות באה לידי שיא במשדר יום הבחירות. זה זכה לסיקור בלתי פוסק לאורך כל שעות היממה בכל ערוצי הטלוויזיה, אתרי האינטרנט, שידורי הרדיו והעיתונות היומית. כל המי ומי של העיתונאים פרסמו טורים על גבי טורים, פרשנות על גבי פרשנות והמילים נשפכו כמו השמפניה שנשפכה במטה אובמה עם ההכרזה על זכייתו. אפשר היה לראות ולשמוע את דמעות השמחה וההתרגשות של הכתבים שנשלחו בבהילות לארצות הברית לשדר ולדווח לנו בשידור ישיר מהשטח. כמות הניתוחים שנערכו בכלי התקשורת גבוהה מזו שנערכים בבתי החולים. בערוץ אחד הכתבת שמחה וצוהלת כמו שלא הייתה מעולם, בערוץ אחר מדווחים בעיניים נוצצות, בערוץ נוסף לא יודעים כבר מה לומר.

משדרים של שעות רצופות, עיתונים מלאים עד אפס מקום וכלום לא קורה במדינה שלנו? וזאת עוד לפני שמסתכלים על כלי התקשורת עצמם: ערוץ 10 לא יודע נפשו, במעריב מפוטרים רבים בקנה, בחדשות המקומיות העובדים מחזיקים אצבעות ובעיתון 'הארץ' נשמעים קולות של ייאוש. כלי התקשורת מפטרים על ימין ועל שמאל, מציגים כי מצבם הכלכלי רעוע וכל יום שהם מתקיימים הוא בגדר נס. אם כך, מהיכן מימנו את קרנבל החירות האמריקאי? אולי גם להם יש תורמים נסתרים או קופה מיוחדת לשנת בצורת שבדיוק עכשיו נשלפה, אבל לא הייתה שם לצד העובדים בשעת צרה.

אבל אצלנו, "כל עוד בלבב הומיה" הרוח האמריקאית. כי מה זה משנה עם מטה לחמם של העיתונאים נשמט תחת רגליהם? או עוד תאונת דרכים? עוד הפגנה? הרי שחשוב שננתח את האמריקאים, שנלמד מהם, אולי נחכים לגבינו, משם תבוא הבשורה והגאולה. חשוב יותר למלא טורים ומאמרים על האופנה של משפחת המנהיג הנבחר, לדון בעתיד האמריקאי ולהדגיש שמדובר ב'סיקור נרחב'. "עוד לא אבדה תקוותנו" כי כך תסוקר גם מערכת הבחירות אצלנו כשתכנס לישורת האחרונה. אמצעי התקשורת עוד ירעיפו בכתבות ומאמרים, עוד ינברו בפרטים אישיים ויוסיפו צבע וגוון.

האם הם ישקיעו את כל משאביהם כפי שנעשה בבחירות בארצות הברית? שידורים ישירים ופריצות לשידור, כתבות מגזין וצבע? אין לי כל ספק שלא כך יהיו הדברים. כלי התקשורת קורסים כלכלית והמשאבים הרבים שהושקעו בדיווחים מהגולה חושפים ערווה מוצנעת ומעלים שאלות מהותיות ובעיות רבות. ואולי טוב יעשו אם יסקרו את הבחירות אצלנו בצנעה אבל עם הרבה אומץ. חבל לשפוך את הכסף שאין וחובה להשקיע קודם במה שמתרחש פה. יפה שעה אחת קודם לפני מאבק העובדים בכלי התקשורת הבא שיעמוד על הקצה.

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s