זבל ברחוב

אחרי שעות של עבודה במשרד סגור, כשהאויר היחיד הוא אויר של מזגן, אני רוצה לצאת.
לנשום לרגע שאיפה מהאויר שמפוזר במרחב ואז אכנס לאוטובוס עמוס אנשים ובו אשוב לנשום את אויר המזגן הקר שאינו אלא תחליף זול לדבר שמחוץ לו. לא אתמם שהאויר בחוץ הוא הטוב ביותר – הוא מזוהם, מלא חיידקים, זפת, ו"כל טוב" שהעולם יכול לייצר לנו באופן טבעי ומלאכותי גם יחד. ולמרות זאת אותו אני רוצה, רוצה את הדבר האמיתי ולא תחליף זול ומיותר.

אז אני נוסעת באוטובוס, מגיעה לעירי, יורדת בתחנה, חוזרת לביתי, משילה את בגדי היום ולובשת בגדים נוחים. אוכלת, שותה, נחה מעט ומכינה את עצמי לצעידה בעיר.
לעתים הצעידה היא פעילות ספורטיבית ולעתים היא שוטטות בריאה בעיר, היכרות עם פינות חמד חדשות שצצות מעת לעת, הסתכלות על אנשים, בעלי חיים, סתם הליכה. היא עושה טוב לגוף ולנפש גם יחד. היא נותנת מקום לפרוק את כאבי היום, את המחשבות, את המתחים – היא מעוררת.

מה רע? נשמע אפילו די טוב ובדרך כלל זה די טוב. אבל לא הכל יכול להיות כמתוכנן כי אני לא לבד בעולם, דברים זזים בו ומופיעים במקומות לא להם. בהליכות אני עדה יותר ויותר לתופעה מרגיזה ולא ברורה של הופעת מוצרים שונים לאורך המדרכות והכבישים.
אין זו תופעה חדשה ולצערי היא מוכרת בעירי כשגרה. יש האומרים ש"שגרה זה רע", בנושא זה הרע הוא רע מאוד.

ניסיתי לחשוב ולנסות להבין מדוע מופיעים חפצים ושאר ירקות ברחובות העיר, איך הם צצים כפטריות והופכים לחלק מהנוף המוכר ולמאפיין שלו. אני מנסה להבין מה עובר במוחו של אדם שמחליט יום אחד לקחת את מה שאינו צריך בביתו ולהשליכו למרחב הציבורי.
אני מנסה ולא מצליחה. אולי יעשה זאת אדם מתוך מחשבה כי הדבר נכון. אולי נכון לעשות כן מהסיבה שאין לי צורך יותר במוצר וכל שעליי לעשות על מנת לפנות לי פינה בבית הוא להשליכו כל הרוחות והשדים ומה בכלל אכפת לי מה יעלה בגורלו לא כל שכן האם הוא בכלל מפריע למישהו שהוא זרוק שם על המדרכה.

חשבתי אולי שזו שגרה לזרוק את הדברים לרחוב. מעין מחשבת עדר כזו, שכך כולם עושים, אז למה לי להיות שונה. אם כולם זורקים ברחוב גם אני אזרוק ברחוב וכך יהיה לי טוב.
הם מגיחים מהחצרות כגנבים, מסתכלים לכל הכיוונים ואז משליכים לרחוב מכל הבא ליד. ממש 'אלטע זאכן' שלם מחוץ לביתו של אדם זה הוא אחר. אני מניחה שאם יעבור שם 'אלטע זאכן' הוא יראה מכרה של זהב. טוב דווקא שיגיע אחד שכזה, הוא יגאל את הרחוב מייסוריו ויפנה מעט מקום. אבל הוא לא תמיד מגיע, ולרוב הרחובות נותרים מלאים וגדושים.

כשמדובר בחפצים יש אולי מי שיעשה בהם שימוש, אך לא רק חפצים מושלכים. גם שקיות עמוסות מושלכות לרחוב. אני לא טורחת לחשוב מה יש בהן, אבל למה ברחוב? לכל בית פרטי או משותף יש פח, אפשר לזרוק שם, לא רחוק משבילי הרחוב. אנשים בוחרים לעשות צעד ובו הם זורקים ברחוב, איני מצליחה להבין זאת. עברה במוחי מחשבה מספר רב של פעמים לפיה העיר לאדם המשליך, אך בכל פעם מחדש אני חוזרת בי ומעדיפה שלא לעשות כן. איני יודעת מי הוא האדם האקראי אותו תפסתי בעת ביצוע הפעולה ואין לי מושג כיצג יגיב. אוכל לומר שאני מפחדת מתגובתו שאינה צפויה ולכן אני מוותרת לעצמי, מחמיצה פנים לנוכח האירוע וממשיכה בדרכי.

לי עצמי קשה לחשוב כך. אני לא נוטה לזרוק ברחוב דבר. לא רוצה לזהם את הסביבה שאדרוך עליה מחר או שמישהו אחר ידרוך בה היום. קשה לי לתפוס את האפשרות הזו – לזרוק כל דבר בכל מקום. היום כשאנו בעולם מתקדם, או לפחות מנסה להתקדם, יש מקומות שאפשר לזרוק בהם סוגי פסולת ואף להיטיב במידת מה עם הסביבה. נכון שבארצנו הקטנטונת התחום כל כך קטן ולא מספיק מורגש אבל יש מגמה שהולכת וגדלה ובתקווה תגדל ותגיע למימדים של מקומות אחרים בעולם. בנתיים איפה שאפשר, אני ממחזרת – מפרידה מתכת, פלסטיק, זכוכית, נייר, פסולת אלקטרונית ופסולת אורגנית. הייתי שמחה אם כולם היו עושים כך, אבל השמיים הם הגבול וכולי תקווה שלפחות כל אחד במקום הקטן שלו יפריד זבל. לא רק כי חשוב להפריד אלא גם שההפרדה הזו תגרום לאנשים לשים זבל במקום של זבל ולא לשים זבל במקום שבו אנשים הולכים.

ואגב כך, עולה סוגיה מעניינת נוספת – אולי שיטת המיחזור מן הרחובות (Curbside Recycling) אינה מתאימה לישראל? השיטה 'יובאה' לכאן אחרי שמדינות רבות החלו לזנוח אותה והעדיפו על פניה את ההפרדה הבסיסית הביתית בין פסולת יבשה לפסולת רטובה – עניין לפוסט אחר. פשוט, המיחזור ברחובות הוא למעשה אקט חוקי של השלכת פסולת לסוגיה השונים לקטע מוגדר במרחב הציבורי (כלובי בקבוקים, פחי נייר, פחי מתכת…). ניתן לראות שהרבה אנשים שמים פסולת נוספת שאותה אי אפשר למחזר ליד פחי המיחזור, כאילו מבקשים שמישהו רק יקח אותה מהם כי מיחזור זה בנורמה והם רוצים להראות שהם עושים את המאמץ. במידה מסוימת ולמרות שלוגית זה לא שקיל, המיחזור מהרחובות מאפשר את קיומו של הזבל הנוסף ברחובות. אולי צריך אחרת?

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגות, לא שמתי לב?. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s