הוא לא נקי?

(אסף)

המעשה של עוזי וייל תוקע סיכה בבלון המתנפח והגדל של מימון ההמונים. עם זאת, זה בלון עמיד למדי – השיטה לא תאבד מכוחה, אבל אני מאמין שהמעשה שלו עלול להרתיע אנשים מלשלוח את היד לכיס ולתמוך ביוזמות חיוביות למדי שדורשות זאת. זה עניין של אמון שאינו תוצאה של מעשים בשטח אלא הנחת יסוד שתאפשר אותם, וכאן בדיוק הבעיה. גם מתן אמון בצורה קלה ופשוטה למדי יכול להזיק. לכן, המבקש נדרש מצידו לשקיפות תקשורתית גדולה ובירור רב במעשיו. על פניו, נדמה שזו הייתה מעט בחסר. אני מבקש להצביע על עניין פעוט בסיפור הזה.

בעבודתי זכיתי עד כה לעבוד קצת עם סופר מוכר. לפני כשנה הוא סיפר לי על ספרו הבא שעומד אוטוטו לצאת, ושהוא גמור ונמצא בשלבים שונים של עריכה. 'אוטוטו' זה מושג יחסי, כיוון שהיה מדובר בכמה חודשים. עבודתנו אינה קשורה להוצאת הספר ובכל זאת שמחתי בשמחתו. זאת התחלפה בעצבנות קלה כששמע שהעניין מתעכב. עוד כמה חודשים חלפו ולאחרונה ממש סיפר לי, הפעם בשמחה רבה יותר, שספרו יצא מידיו סופית והפעם הבאה שיראה אותו תהיה על מדפי החנויות, באוקטובר. אני לא מבין גדול בהוצאות ספרים, אבל בסה"כ, אם חישבתי נכון, המעבר בין עריכה, תיקונים ועניינים שונים ועד ההדפסה לקראת הרגע המיוחל שבו ידידי יוכל לקבל עותק ראשון לידיו, היה במשך כשנה אחת נטו, אם לא קצת יותר. כאן המקום להזכיר את הנחות היסוד כפי שהוא הציג לי אותן – כתיבת הספר נגמרה לפני השנה הזו, כמו גם חתימת החוזה עם המו"ל. הוא ממוקד מאוד ולא תיכנן לשנות את הספר ברגע האחרון, וגם אם רצה, לא יכל.

הויכוח עם וייל היה תחילה על כך שהוא הבהיר בעמוד ההשקעה שלו שהוא ממש לא בעד מבצעי "אבא במאה", ושנמאס לו מהזניית הספרות בצורה זו. בעקבות ההצלחה המסחררת הוא רואיין לטמקא ושם אמר בין השאר שהספר הולך לצאת בהוצאה גדולה (שבמקרה גם שותפה ברשת חנויות גדולה שמוכרת עותקים מספריה ומספרי ההוצאות השותפות במבצעים אגרסיביים). מוקד ה"רמאות" של וייל היה בפער המטעה בין בקשת התשלום לבין ההפצה באותה הוצאה; פער שסירב תחילה לעמוד עליו ולאחר מכן התנצל.

יתכן והשימוש במילים כמו 'רמאות' או 'הונאה' של המשקיעים הוא חריף מדי. הם אולי משקיעים אבל לא בעלי מניות, ואם הייתי ביניהם בטוח הייתי מרגיש מרומה אך מנסה לראות את העניין בצורה מורכבת יותר. הניסיון שלי מועט ולכן שאלתי אנשים נוספים שהוציאו ספרים – אקדמיים ואחרים – נתנו תמונה דומה של תהליך מתמשך, ארוך ומתיש (יש לציין – השונה מסופר לסופר וממו"ל למו"ל!). התחושה שלי היא ששום דבר בסיפור של וייל אינו סביר – בזמן שהוא ביקש את ההשקעה (וגם קיבל, ובגדול), הספר היה אמור להיות כבר בהדפסה! בהתחשב במה שפרסמה אסתי סגל, העותקים של הספר כבר היו אמורים להיות במחסני החנויות, בדרך למדפים לקראת שבוע הספר. זאת בעוד שוייל ביקש זמן (וכסף) להתפנות לסיים את הספר. ועכשיו, לאחר ששכחה מעט הסערה, זה החור היחיד בנשאר בסיפור, ועל כן הוא טוען שהספר לא היה גמור בזמן העלאת עמוד ההשקעה.

וכעת – אף שכוחו של הסופר במילותיו, אני ממליץ: סייג לחוכמה, שתיקה. פישלת, תתנצל, לרגע אל תצדיק את עצמך – היה די לנו בלהיות טיפשים ועכשיו הפכנו להיות חשדנים יתר על המידה. עזוב – גם אם הספר היה כבר גמור, החוזה חתום והעותקים בהדפסה – רק תגיד, וירדו ממך כדי להתפנות ולקרוא את מה שכתבת.

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה לא שמתי לב?. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s