משרד הפנים, סיפור בהמשכים: המסע אחר תעודת הזהות

(אסף)

רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים ידועה לרוב כגוף מעייף שמקדם, כנראה, רק את מה שבאמת חשוב לו. כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, נרשמה התקדמות כלשהי בשנים האחרונות והלשכות מעייפות מעט פחות. דברים השתנו, רק חבל שאף אחד לא יודע עליהם. כאשר מגלים מכך משהו, זה רק חלק קטן מהפאזל. על הפרק – שאלת השאלות: האם שירות אינטרנטי באמת מקצר את התור? השאלה עלתה לאחר ניסיון לא מוצלח במיוחד לשימוש בשירות קצה חביב ביותר – החלפת תעודת זהות בלויה.

נדמה לי שמאז שרישיונות הפלסטיק הקטנים החליפו את הגדולים הישנים, אבד הכלח על תעודות הזהות ועל הארנקים הגדולים שכנראה יוצרו במיוחד בשבילן. אחרי הרגע הזה בגיל 16 שבו מתעוררים בבוקר של איזה חופש והולכים ללשכת רשות האוכלוסין להוציא אותה (או, שהולכים ביחד עם כל ביה"ס לכותל לטקס קבלת תעודות שמריח מלאומנות הזויה), התעודה נשכחת באיזו מגירה ונשלפת רק כדי לפתוח חשבון בבנק או כדי לשחרר את הפיקדון הצבאי ללימודים. עד שינסו להכריח אותנו להיכנס למאגר הביומטרי, זה כנראה יישאר כך.

מי שבכל זאת נושא אותה איתו, עלול לסבול אם תיגנב לו התעודה: 115 ₪ עבור הנפקת תעודה חדשה (אין הנחות; הספח המצורף – חינם) וחובת הגעה ללשכה. לצד זה, היא עלולה להתבלות או להיקרע, אך כאן הסבל הוא פחות רציני: השירות ניתן בחינם וללא נוכחות – אפשר למלא טופס מקוון ואז כמובן להדפיס אותו, לצרף שתי תמונות ואת כל חלקי התעודה הישנה ולשלוח בדואר רשום ללשכה באזור או לשים בתיבת שירות ייעודית (בלשכה בהרצליה, כמו שאמרתי, אין תיבה כזו בנמצא) ולקבל חזרה בדואר רשום תעודה חדשה. חידוש תעודה גם הוא בחינם, אך לעתים נדרשת נוכחות בהתאם לשירות הנדרש.

הצעתי לסבתא שלי לנסות לעשות זאת – היא נוהגת לקחת את התעודה איתה לכל מקום והתעודה שלה איתה כנראה עוד לפני שאני נולדתי. החלטנו לנסות את אפשרות הדואר הרשום וחיכינו. עבר שבוע ואין תשובה. כמובן שברגע שהיא הייתה צריכה את התעודה, היא עדיין לא הגיעה. הלכתי ללשכה וניסיתי את מזלי בדלפק המודיעין. נעמדתי בתור ארוך ומשתרך, כיוון שלמודיעין אין מספרים כמו לשאר הפקידים. מסביבי אנשים רבים שבאו לחדש דרכון – ראיתי את הטפסים. שאלתי אותם אם הם יודעים על אפשרות החידוש באינטרנט, על כך שזה זול יותר וחוסך זמן – הם לא האמינו לי. כשהתקרבתי לדלפק, אלו שלפניי בתור שאלו את הפקידה על מה שאמרתי להם. היא ענתה תשובה ארוכה וממצה: "כן". אמרה ולא יספה. אמרתי להם שחבל על הזמן שלהם.

הפקידה חיפשה את הבקשה שהגשנו, ומצאה אותה בין ערימה של בקשות. היא אומרת לי כך: "מה אתה רוצה, יש לנו הרבה עבודה". אמרתי לה שחשבתי שהבקשות מרחוק אמורות דווקא לחסוך להן זמן, וביקשתי לדבר עם מנהלת הלשכה. היא אמרה לי כך: "סע למשרד הפנים בירושלים ותבקש מהם עוד תקנים כי אין לי מי שיטפל פה בבקשות – מי שמקבל קהל, מטפל גם בבקשות מרחוק". אמרתי לה שאני עובד על זה כי אלי ישי קצת עסוק, אבל זה יקרה. היא המשיכה: "תחכה, זה יגיע". ליד המשרד שלה ישבה פקידה עם הר של בקשות וטיפלה בהן אחת אחת, לאט לאט.

ביקשתי את התערבות הפקת תכנית גלי צה"ל "יהיה בסדר" עם אביב לביא ואסף ליברמן. קצת אחרי שהם נכנסו לעניינים, הופיעה התעודה החדשה אצל סבתא שלי – קצת יותר משבועיים לאחר הגשת הבקשה. אין לי מושג אם זירזו את העניינים בזכותם, אבל זה מאוד סביר – כך מתנהג כל מי שהם פונים אליו. עליתי לשידור באותו היום והצגתי את המקרה, ומולי עלה אחד מהמנהלים האזוריים של משרד הפנים והציג את המהפכה המתרחשת בשירותי המשרד, שקורמת עור וגידים בעיקר בסניף קריית הממשלה בת"א: שירות אל-תור מתקדם, ויתור על חובת נוכחות בשירותים שאפשר וטיפול יעיל וזריז בבקשות. כמו כן, הוא ניצל את הבמה כדי לקרוא לכולם לחדש דרכון באינטרנט – זה קרה לפני כמה חודשים, והקמפיין עלה רק לאחרונה! בסיום האייטם, הבעתי תקווה שהסניף בהרצליה יתקדם לכיוון המהפכה התל-אביבית, כי בסה"כ אין ביניהם מרחק כה גדול.

זה לא שאין מה לעשות גם ללא תוספות משמעותיות של תקציב – הצעתי בפוסט הקודם כמה הצעות קונסטרוקטיביות שמתאימות גם למקרה זה: להקצות כוח אדם לטיפול בבקשות מקוונות בלבד; להקצות זמן מיוחד לטיפול בבקשות מקוונות (וזה אפשרי בהחלט בהתחשב במעבר הלשכות לשעות קבלה מצומצמות יותר לאחרונה); לספר לכל מי שרק אפשר ובכל דרך אפשרית על השירותים הניתנים מרחוק ולתת תמריץ משמעותי שלא להגיע ללשכות, גם עבור מי שאין לו אינטרנט ושיש לו קשיים שונים להגיע.

ואני מוסיף: מסכנים כל מי שאין ביכולתם לתזז את לשכות רשות האוכלוסין. סבתא שלי בת 86 – אין לה את הכוח והרצון שיש לי לדברים האלה. מסכנים כל אלו שגרים בישובים רחוקים ונאלצים לנסוע ולבזבז הרים של זמן שאין רק כדי שעניינים כאלו יזוזו. מסכנים כל אלו שכלי התקשורת לא מתערבים לטובתם. בכלל מעצבן שצריך שכלי תקשורת איכפתיים יתערבו כדי שדברים יזוזו. מסכנים העובדים של רשות האוכלוסין שצריכים לעבוד קשה בגלל ניהול גרוע.

עוד לא סיימתי: התייעלות לא חייבת להיות שם קוד לפיטורים. להפך – הלשכות צריכות להתרחב ולהעסיק עוד אנשים שרובם יוכלו לתת פתרון לכל הבעיות שעולות. ההתייעלות תלויה בהתרחבות וקיצוצים לא יועילו. כמו גם, התייעלות טכנולוגית – אין צורך בשום מאגר ביומטרי או בתעודות זהות חכמות כל עוד הטיפול והעיסוק במרשם האוכלוסין הוא עיסוק 'טיפש' ומפגר עשרות שנים אחרי העולם. כשניסיתי להשיג תעודת לידה, הבנתי למה. על כך – בפוסט הבא.

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה (אי) כבוד למגזר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על משרד הפנים, סיפור בהמשכים: המסע אחר תעודת הזהות

  1. פינגבאק: משרד הפנים, סיפור בהמשכים: צוללים לגנזך | האבסורד

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s