שטויות במיץ

(שלי)

תמיד קסם לי עולם הפרסום. משחקי המילים, החיבור לתמונה או לתמונה נעה, הגרפיקה, המוצר, התוצר. כל הללו עניינו אותי ותמיד חשבתי שאני אוכל לעשות זאת טוב יותר. היה לי חלום קטן – לפנות לכיוון מקצועי של קופירייטינג. בכל פעם מחדש אתגרתי את עצמי, ניסיתי להמציא רעיונות ויצירות. שיחקתי עם עצמי בעיקר משחקי פרסומות ולעיתים שיתפתי את הסביבה. על חלומות לא מוותרים, חשבתי. מחשבה זו, בין היתר, גם הובילה אותי ללימודים אקדמיים שבאמצעותם היה לי חשוב לשלב השכלה וידע עם ניסיון. אז למדתי וגם התנסיתי והבנתי שקופירייטרית אני לא רוצה להיות.

אבל האהבה לניתוח הפרסומות נותרה בי. ובעוד אני עוסקת בנושאים אחרים אני מותירה לי גם זמן לממש את אהבתי לפרסומות. לאחרונה אני מוצאת את עצמי נרגזת מפרסומות מסויימות. יש לי תחושה של זילות המקצוע ומה שיותר מרגיז אותי הוא זלזול בצופים כשלבסוף הם הצרכנים.

"אז מה אתם אוהבים יותר בפלות את וופלות?" כורזת הפרסומת ומזמינה את הצופים לבחור את השם המועדף. אני את האת מעדיפה את השם המקורי, וופלים, כמו השם האנגלי של המוצא. אם כהר בוחרים לשנות את השם אפשר גם לחזור למילה העברית 'אפיפית', אך זה יהיה יומרני מידי וארכאי לפרסומאי ארצנו. יותר חשוב להם לשנות שמות למוצרים, לעשות אותם מגניבים ולתת תחושה שאנחנו מטומטמים. בפלות? מה זה? מה הם רוצים? כל שנראה הוא שמדובר בשם מאוד מצחיק, כביכול, מגניב, כביכול, אך אני רואה זאת כשיבוש מיותר למדי.

פרסומת זו כנראה נותנת השראה לפרסומת נוספת שמשודרת לאחרונה. "איך אתם אוהבים את הדוריטוס שלכם מנופח (במלרע) או מנופח (במלעיל)?" שואלים בפרסומת. שוב הניסיון לעוות את המילים והמשחק המיותר בשיבושי לשון גורמים לי להתרגז. עוד חזרה מיותרת לפרסומות שצוחקות עלינו ואנחנו נהנים ומרוצים. לא ברור לי כל כך ממה, אבל ככל הנראה זו רוח שנושבת בעולם הפרסום.

וללא כל פליאה הופיע לאחרונה בתחנות אוטובוס רבות הופעה של "ביץ והחתיכות". מבלי להתנשא, היה ברור לי שיש כאן פרסומת למוצר חדש ולא ללהקת קיץ שתבוא ותכה גלים. ואכן כאשר נחשפה הפרסומת במלואה המדובר הוא במשקה פרי עם חתיכות פרי. אני והראש שלי כבר הפלגנו רחוק למחוזות הזעם שוב על הטמטום שמשרים בנו ומדברים איתנו בשפה טיפשית של ביץ כשקול לומר מיץ רק בלשון ילדותית משהו, או שמא מצוננת.אבל לאחר הסתכלות שנייה על הפרסומת הבנתי שלא זו המחלה וכי מדובר בשילוב "המנצח" של מיץ וחתיכות ביסים של פרי=ביץ. לצערי לא נפלתי מהכסא לאור החיבור הנרעש. אבל עדיין מכונן בי הספק שמדובר בניסיון נוסף ונואש להתחבב על הצרכנים תוך הגחכת שם המוצר ועל הדרך הגחכת הצרכן.

אולי במקרה זה ניכר כי הלכתי רחוק מידי עם המחשבה, אך כאמור 'רוח השטות' שמבדרת את שערם של פרסומאים רבים. אני לא נגד פרסומות מטופשות, יש ביניהן כאלו שממש מעלות חיוך על השפתיים והשטות שבהן שווה זאת. אך כאמור, פרסומות כמו אלו שתיארתי זולות ומוזילות אותנו וראוי שנקבל תשומת לב אחרת מזאת.

פרסומת מזקקת ערכים תרבותיים לכדי ביסים של שנייה וחצי. אחרת, היא פשוט לא תעבוד. אבל חשוב לי להבין או לנסות להבין משהו – האם אנחנו באמת עד כדי כך מטומטמים או שעושים אותנו כאלה? ולמה?

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמת בפרסום. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על שטויות במיץ

  1. נראה לי שהמטרה של הפרסומות המעצבנות הללו היא להביא לתגובה רגשית.
    בכך הן הצליחו.
    מעטים האנשים שמעוצבנים מספיק מפרסומות כדי להטיל חרם צרכני אישי על מי שמשתמש בטקטיקות של "לעצבן את הלקוח כדי שיזכור את המוצר" – בסופו של דבר, הם מצליחים במזימתם. כלומר, לא איתי (לא צורכת מותגים, לא צורכת פרסומות כמעט בכלל, חיה בקצה-העולם-שמאלה ומעדיפה לצמצם את החשיפה שלי למניפולציות כאלה כדי לשמור על זרם התודעה שלי קשורה למציאות.) אבל מבחינת חברת השיווק, יבואו ויקנו ממנה את הדברים שלה וזו כל מטרתה.
    אין לי מושג איך לשלב אתיקה וכבוד לאדם בתוך מערכת מסחרית של אנשים אחרים… …הלוואי והיתה דרך. לא נראה לי שאמצעים חקיקתיים יפעלו, משום שהם ייצרו הסלמה הדדית של התחכמויות. משאירה בטעון-חשיבה.

    תודה על הפוסט!

    • ido2267 הגיב:

      היי ! אני הייתי קודם! איך את בראש התור?

      • האבסורד הגיב:

        התגובות נכנסות כאשר החדשה למעלה (הפוך מאצל ואנדר, למשל). מעניין, גם אני לא שמתי לב לכך עד עתה. כל יום לומדים משהו חדש.

        (אסף)

  2. ido2267 הגיב:

    פירסומאים הם אנשים רעים וחשוכים. כמו נציגי הדתות למיניהם הם מנסים לשכנע שאי שם ישנם האנשים שחיים 'נכון' . שעלו על הסוד ובאמת חיים כמו שצריך. להבדיל מהמחזירים בתשובה או לא כל כך להבדיל הם מבטיחים לך שאם רק תנעל את הנעליים הנכונות או תשתה את המשקה הנכון תהיה חלק מהעולם הזה. אני שונא את כל מי שרותם את כשרונו ויצירתיותו כדי למכור לי משהו שהוא לא בהכרח היה קונה בעצמו.
    נ.ב בעברי כתם פלילי של סוכן קלאב הוטל ואני חי עם הקלון עד היום.

    • האבסורד הגיב:

      עידו, תודה על התגובה 🙂
      אנחנו לא ממהרים להגדיר את הפרסומאים כאנשים רעים. לכל היותר, אולי כן, אבל לכל הפחות, אולי כאנשים שאיבדו את הדרך, או – כמו שאמרת – שחושבים שהם באמת יודעים מה טוב לנו.
      צריך לשאול כאן שאלה – מה אם הוא כן היה קונה את זה לעצמו? אני חושב שפה נטועה הבעיה האמיתית – לא עם ה'רעים' אלא עם הטובים שהפכו לכאלה, מרצון או מכורח, במודע או שלא במודע.

      • אורן הגיב:

        באופן כללי לגבי זלזול בצופים, אני קצת פסימי. אני חושב שעולם הפרסום, כמו התעשייה בכלל, מנסה להביא את האפקט המקסימלי תמורת הכסף המינימלי. לא נכללים בזה כיבוד הצופים, דאגה לעתיד טוב יותר ופנים חינוכיים אחרים, למעט דאגה לא לעבור על החוק, לא לעורר תביעות, ולא לעבור את הקווים האדומים המאוד מתירניים שקיימים היום בתרבות. ואני לא רואה סיבה שזה ישתנה ממש, למרות שהייתי רוצה.
        (אני כן חושב שצריך להילחם בכמות הפרסומות ובפרסומות סמויות בתכנים, אבל שליטה בתוכן הפרסומת נראה לי חסר סיכוי)

        ולעניין משחקים מטופשים עם השפה, אני דווקא בעד. קודם כל אני בעד שפה חיה ומציאותית, שמתקדמת יחד איתנו ומאפשרת לנו לבטא גם דברים שלא חשבו עליהם פעם. אתר "דורבנות" מנסה לעשות את זה באופן לא מסחרי בניגוד לפרסומות, ולמרות שהמילים שם בסוף לא ממש תופסות, אני בעד. בנוסף, אני רואה בחיוב דווקא את הניסיונות המעטים להציע חידושים ולעורר מחשבה על בחירת מילים בשפה שלנו*, בעולם שבו כל מה שמגניב וחדשני הוא באנגלית, בפרט בעולם השיווק.

        ולצערי האקדמיה ללשון העברית לא ממש אפקטיבית בלרענן את השפה, למרות שקל יותר לבקר אותם מלמצוא דרך טובה לעשות את זה.

        * בפלות היא אמנם לא מילה בעברית, אבל היא גם לא בדיוק באנגלית, ולצורך העניין היא כן ב"ישראלית", הרבה שנים לפני הקמפיין של עלית.

        • ido2267 הגיב:

          "מגניב" צריך לבטא "מגניף" , קיצור של magnificent .
          הנה גם אתה מדבר אנגלית במקום עברית

        • האבסורד הגיב:

          (שלי)
          עולם הפרסום מגוון ומלא חידושים. כאשר אני צופה בפרסומות מהעולם נגלה לי עולם אחר לגמרי. יש לי תחושה של רמה אחרת, ייחודיות, מקוריות משהו שאני לא מוצאת בפרסום בארץ, עם זאת, אסייג דבריי ואמור כי לעיתים ישנן הפתעות מוצלחות ביותר.

          אני תמיד בעד חידוש השפה, פיתוח ומילים מעניינות, אך לצערי בין זה לבין יצירת הגחכה לקיים ישנו הבדל. כיום, ישנן פרסומות שצריך מילון חדש כדי להבין אותן.מעט עברית לא הזיקה לאיש. ריבוי השימוש במילים באנגלית, תוך תרגום בכוכבית בתחתית המסך, ולו רק מתוקף חוק/תקנה, לא "עושות לי את זה".
          יש הבדל בין מילים חדשות לבין השרשת סלנג שנותן תחושה קצת טיפשית. אגב, לעניין הבפלות, אני חושבת שזה נחמד כאשר אומרים זאת בבדיחות בדעת, לעיתים הרגשה של הווי צבאי, אבל לתת זאת כשם של מוצר מזיז אותי בכיסאי. זה אכן נחמד שלמוצר יש שם חדש, אך כאן אין זה שם חדש והוא גם עובד על משמעות הגיחוך הטמון בו מלכתחילה. בקיצור, לא אהבתי.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s