"ים המוות הכחול בלאט ינוע” – כך נפתח השיר 'עין גדי' ואני עוד מחפשת את הצבע הכחול בים וגם את הים. ים המוות, או בשמו הרשמי יותר – ים המלח, כבר לא כחול כתמול שלשום וכאמור גם קצת קשה לראות אותו. הים הולך ונעלם, מצטמק אל מול גדולתו בעבר, כבר לא יודע את שעובר עליו, מבולבל לגמרי. בחודשים האחרונים פצחה ממשלת ישראל ושר התיירות בראש החץ, חמוש בכסף רב, מפורסמי ארצנו, מפורסמים מיובאים ויוזמות ענפות שהופצו לכל עבר שנועדו לגרום לים המיוחד להיות מבוקש עוד יותר עד לכדי זכייה במעמד של אחד משבעת פלאי תבל הטבעיים.
רבים היו המתחרים מרחבי העולם – כ 440 במספר, אך אצלנו במדינה הקטנה רצו לשווק את הים הקטן לדעת. מבר רפאלי מרוחה בבוץ ועד ספנסר טוניק ומערומי האזרחים, אפילו את הכורים הצ'יליאנים שחולצו מהמכרה הביאו כדי שיעידו מול כל העולם על טיבו של הים המופלא. הקמפיין לווה בתקציבים לא מבישים, כ 8.75 מיליון שקל לפי אחד העיתונים, וכלל דרבון מדינה שלמה (ובתקווה גם את כל יושבי תבל, כנראה) להצביע באמצעות שליחת מסרונים והצבעות באינטרנט עבורו. גם את מגדלי עזריאלי גייסו והם נשאו שלט אלקטרוני שקורא להמונים להצביע ולהשפיע. העיתונים התמלאו בתמונות של ידוענים שולחים מסרונים, שרים וחברי כנסת לחצו 'שלח' על צג הטלפון הסלולרי שלהם ודאגו גם להנציח את הרגע מלווה בחיוכים לעיתון, כאומרים "אנחנו שלחנו, עכשיו תורכם".
לא סתם השתמשתי במילה התגייסות – הייתה התגייסות צבאית של ממש לנושא שלא מבייש קמפיין בחירות של מועמד המשקיע בכל החזיתות ומוכן לקחת כל סיכון על מנת לנצח. והמסרונים? זו מטרה כה נעלה – לא נשלח? לא נביע אזרחות טובה ונשקיע את מעט כספנו בניצחונו של הפלא הפרטי שלנו? שהרי לקחנו עליו בעלות. שלא לדבר על הטענות שהועלו כלפי הירדנים והפלסטינים שלא עשו די, לטענת גורמים מסוימים, לטובת קמפיין למען הניצחון הבלתי מעורער.
אם לרגע אחזור לנושא המסרונים, אתייחס לכך שחשוב שלא נשכח למי תורמים בנוסף. לא מדובר רק בקול של הרגשה טובה למען הפלא המדובר אלא גם לחברות הסלולר שנראה כי יצאו המרוויחות הגדולות מהעניין. מסרון ועוד מסרון וקופתן מתמלאת, מסרון ועוד מסרון וקופת המדינה מתרוקנת. כל נבחרי הציבור היו חייבים להצביע ולהשפיע – זו מחוייבותם הציבורית, לא כך? אני לא שלחתי מסרון, ואיני מעוניינת שישתמשו בכספי לשליחת מסרונים על חשבוני. אבל מילא, כבר שלחו. אין עוררין על כך שמדובר במקום מיוחד, אך הפקת הענק בחסות מדינת ישראל מוגזמת.
"כל הר בו יתנשא גאה ורם", ממשיך השיר לתאר, אך לי לא ברור איזה הר מתנשא ומהי אותה הגאווה. במקומו, יש בולענים – בורות שנפערים בפתאומיות בקרקע באזור ים המלח כתוצאה משינויים במפלס מי הים ומסכנים את כל העובר בדרכם. הם נראים כאילו יצאו מסרט מדע בדיוני והמחשבה ליפול לאחד כזה מקפיאה לי את הדם. האם זה נראה כי קרה הדבר מעצמו? שנים על גבי שנים מפעלי ים המלח מייבשים את הים (ועל הדרך גם ייבשו את עובדיו, ונשאיר את זה לדיון אחר), מזרימים מים מצפון לדרום ומעמידים את האגן התיירותי בסכנת הצפה; כל אלו יושבים בצד בשקט כדי להאדיר את הפלא ואין מי שירצה להתעסק בהם כעת.
ההזנחה הפושעת, ירידת המפלס המתמיד והביוב שזרם אליו מעת לעת מוסיפים עוד כתם שחור לים הכחול שהמילה מוות מתארת את גסיסתו לאורך השנים באופן שהולם יותר מהכוונה המקורית של השם. בסופו של דבר, ים המלח לא זכה להיות אחד משבעת פלאי תבל. מקומות אחרים, אקזוטיים יותר, גברו על המתמודד רפוי הכוחות שבנסיונות יח"צ אחרונים ומשוועים ניסה את מזלו. תמונות האתרים הזוכים שפורסמו בעיתונות שופעות מים וטובלות בירוק, עושות חשק לעשות סיבוב מסביב לעולם בעקבות שבעת פלאי התבל הטבעיים החדשים. לא צפיתי בתמונות משתתפי התחרות, אך אני מניחה ששימוש בתוכנות עיצוב שונות לא היה מזיק לתמונות ים המלח הגווע.
כסף משקיעים במה שמנקר עיניים ובמה שמביא פרסום. אל לנו להשקיע בשיקומו של הפלא, אל לנו להביאו לכך שיהיה יותר מפלא, שיהיה מקום ראוי לתושבי האזור, ראוי לתיירות. והנה, ועדת השרים לענייני חקיקה דנה בהצעת חוק שיזמה עמותת "אדם טבע ודין" להגבלת השאיבה של מפעלי ים המלח והזרמת מים אליו ולהעביר סמכויות בנושא לשר להגנת הסביבה. מי ששולט בכיפה היום הוא שר התשתיות (סליחה, "האנרגיה והמים") שלא ייתן שיערערו את מעמדו, הוא הרי דואג לפיתוח התשתיות והאיזור וכמו שהוא דואג כך גם האיזור נראה ואין מה להוסיף. יש כאן עוד ניסיון נואש להחיות את החולה הגוסס, אבל כשרוצים כוח החולה לא חשוב כלל. כדאי שהממשלה ונבחרי הציבור ירימו את כפפת היח"צ מקמפיין השיווק של הים ויתנו עליו דעתם באופן פרקטי וידאגו לו למזור, אחרת הוא ימשיך להיעלם, ובסוף כשיעלם ונוכל להירשם רק לתחרות פלאי התבל שנעלמו עם השנים.
וכמו שחשבתי – כך קרה: הצעת החוק נדחתה. ובתוך כך, קציר המלח להצלת האגן התיירותי אושר והועלו התמלוגים למדינה לרמה הקרובה לזו הקבועה בחוק (ניחשתם נכון: מפעלי ים המלח מעולם לא שילמו את התמלוגים שהיו אמורים לשלם), וכרגיל, מבלי שנערך בכך דיון ציבורי ראוי. והסאגה עוד לא נגמרה. וזרועות הממשלה? כרגיל, עוברות לקמפיינים הבאים.
האבסורד 