מחאה של ארגונים

אי שם ב14 ביולי, צעירה שנותרה ללא קורת גג החליטה להקים אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב כדי שיהיה לה היכן לגור. היא והקבוצה שהתגבשה סביבה הרימה מחאה חברתית והקימה שם שדרת אוהלים. צצו מאהלים נוספים ברחבי הארץ, מגוונים באנשים, פעילויות, הצהרות.

המחאה התחילה מאנשים והתפשטה לכל עבר. מאז, מחאת האנשים לבשה פנים אחרות. הנקודה הזו מעניינת אותי. המחאה שהתחילה מאנשים למען האנשים הפכה למחאה של ארגונים. ארגונים מכל קצוות הקשת נתנו ממרצם, כספם ויכולתם למחאה. הם הרימו שלטים, ארגנו ציוד, הביאו אנשים וצבעו את המחאה בשלל צבעים – שמאל, ימין, ארגוני סביבה, ארגוני נשים, בני נוער, ועוד רבים מרפדים את המחאה.

השתתפתי בכל עצרות המחאה שהיו עד כה ובכל אחת ואחת מהן עלה כוחם של הארגונים והתגבר. הם צבעו את העצרות ומצעדים בצבעי הארגון, בקולותיו וצליליו. לארגונים יש כוח כלכלי, כוח להביא אנשים, לרתום חברות ועוד מגוון יכולות שאין לכל אדם הפרטי, אך המחאה התחילה מהאנשים ורצוי בעיני שתישאר כזו. אמנם הם הוסיפו אמצעים ורוח חיה אך בד בבד הם הטילו צל על האנשים הפרטיים.

מובן כי לאנשים הפרטיים קל יותר להתחבר לארגון – אם יש לאדם מעט מן ההזדהות החברתית, פוליטית, מחשבתית עם ארגון, הרי שיסכים למחות ולהרים את דגל הארגון בד בבד עם היותו אדם פרטי. אני לא חושבת שהמחאה של האנשים אינה עוד – לא כולם באים מתוך קבוצות. רבים באים מתוך עצמם עם תחושות ורוחות של שינוי עם אופי מגוון הרבה יותר. השאלות שעולות לי היא מיהם כל הארגונים האלה, מה הם מייצגים ולמה הם חותרים? מהו הצדק החברתי בעיניהם ומה הם רוצים להשיג? הן מחליפות שאלה יותר תמימה שניתן לשאול אדם בודד, פרטי – "מי אתה" – שבתשובה יספר לך על עצמו, מדוע הוא כאן ומה זה אומר. יש תשובה אחידה במקום תשובות מגוונות.

האחידות מאפשרת הצגה של חיכוכים גדולים – כל אחד רוצה לבלוט יותר בקרב, כל אחד מעונייין להופיע בתקשורת וכולם אומרים כי הם מייצגים את האינטרסים של כולם. לא בהכרח יש באמת חיכוך, וזה לפעמים לי ולאנשים לעמוד במצב כזה – לנסות להבין מי, על מה, למה. אני לא בטוחה שאפשר להתמודד עם אחידות כמו שאפשר להתמודד עם גיוון. לאן זה מוביל ? מה זה נותן לנו ? האם כשיעלמו הארגונים, ייעלמו גם האנשים?

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מחאה של ארגונים

  1. Dena Bugel-Shunra הגיב:

    שאלות מעניינת! לאחרונה התחלתי לשאול גם מאיפה הארגונים באים – גם החדשים, גם הישנים, גם משמאל וגם מימין. לפעמים נראה לי שמתפתח סדר אזרחי חדש ובו מעוקרים אנשים מכוחם כשהם יחידים. אולי זוהי טבעה של דמוקרטיה?

    • האבסורד הגיב:

      (שלי) לא טוב היות האדם לבדו ומשום כך נראה כי אנשים נוטים לחבור אחד לשני וליצור קבוצות קטנות כגדולות. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא רוצה לעשות משהו, הוא חובר לאחר וכך נוצרת לה קבוצה שמתחילה תהליך. ימין ושמאל שחור ולבן אין פה אפליה, כל אחד מקים והארגונים פורחים להם במרחב. נדמה כי האדם לא מרגיש שכוחו כיחיד משמעותי ורק אם יחסור לאחר יוכל לצעוד לעבר שינוי. לא בכדי אנשים מתחילים מחאות ברשתות חברתיות, ללא האנשים שיצטרפו אליהם הם ירגישו שמחאתם נטולה ואינה מצליחה. גם הפעולה הדמוקרטית אותה עושה אדם לבדו – פתק בקלפי – אינה פעולה יחידנית, לפני שהפתק נכנס לתיבה האדם עובר קבוצות רבות שמעוניינות להשפיע על בחירתו כך שכוחו של היחיד נובע מכוחם של הרבים מולו.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s