ישראל כגינאה המשוונית

ביום שישי שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה על ירדנה עובדיה – אשת עסקים ישראלית שכרגע פעילה מאוד בגינאה המשוונית. למי שלא הכיר (כמוני עד לא מזמן), זו מדינה במרכז אפריקה. הכתבה הייתה לרגל בניית בית חולים גדול שהיא בונה – זה השני שהיא בונה, לאחר שבנתה את הראשון, ואלו גם השניים היחידים במדינה כולה. הכתבה הייתה מאוד מהללת, ומוסגרה גם באופן שמציע 'פתרון' לרופאים השובתים – בואו בהמוניכם לגינאה המשוונית ! יש שם עבודה בשפע, שכר טוב והמון זמן פנוי !

הכתבה מהללת את פועלה של עובדיה – להפריח את השממה במדינה הענייה הזו, שעד שהגיעה אליה מתו האנשים ממחלות. עובדיה מקטרגת ומלגלגת על הבירוקרטיה הישראלית – בשביל להקים בישראל משהו צריך לעבור ועדות ופקידים, אבל כאן ? רק דיברה עם הנשיא, תוך יומיים הוציא לה אישור בכתב, ותוך שנתיים בנתה את בית החולים הראשון – על חוף הים. ברגע הזה, צוין בכתבה שנשיא המדינה מחזיק בשלטון כ32 שנים רצופות, תוך שחיתות ממשלתית בכמויות גבוהות והפרה בוטה ובלתי פוסקת של זכויות אדם. ואז, כאילו נשכח, והמשיך הלאה בהילולה. עובדיה מציינת בכתבה דברי ביקורת קשים כלפי ממשלת ישראל והיחס שלה לרופאים ולמערכת הבריאות. היא צודקת, אבל דבריה מעמיקים את הסתירה העצומה שהכתבה הזו מציגה.

מה שבעצם קורה שם הוא החלום הרטוב של נתניהו השקרן. נתניהו רוצה להפוך את מדינת ישראל למעין גינאה משוונית – אמנם הוא לא היה מי שהתחיל בתהליך, אבל הוא מוביל את הגישה ונושא באחריות להמשכו של המצב ולתוצאותיו היום. הוא רוצה להגיע למצב שבו לא תהיה לו שום התנגדות, כדי לבנות על כל חלקה טובה – בלי ארגוני סביבה, בלי ועדות תכנון, בלי בירוקרטיה, בלי כלום. הוא רוצה שלטון יחיד ומושחת שיבטיח את שלומו ושלום משפחתו, תוך שהוא ממשיך למכור את המדינה לאנשי עסקים, חברים שלו, שיבנו ויבנו ויבנו אפילו גם על חוף הים ההולך ומצטמצם – בדיוק מה שקורה בגינאה המשוונית (וכמעט אף מילה על כך בכתבה). העניין הלאומי הוא רק חלק מהמשחק הכלכלי-חברתי – למשל, הצעת החוק להפרטת הגנים הלאומיים נעשית מסיבה לאומית אבל עם הצדקות כלכליות מאוד ועל כן יש מספיק מי שיתמוך בה, לצערנו. כדי שנאמין לו כמה שיותר, הוא גם קונה את גופי השידור הישראליים אחד-אחד. נתניהו, בדיוק כמוני וכמו אנשי מעמד הביניים, חי את היום ולא את מחר. ההבדל הוא שהוא מבטיח את המחר שלו דרך מכירת המחר שלנו – שהרי, אם היה יכול, הוא היה מפריט גם את הזמן. ובעצם, זה בדיוק מה שקורה.

ירדנה עובדיה אינה אשמה – היא משחקת את המשחק. הייתי מצפה ממנה שאם הייתה באמת רוצה לשנות משהו, הייתה מתנה לנשיא גינאה תנאים מאוד קשים להסכמתה לבנות שם – למשל, להטיב עם האזרחים. אך בכך שבחרה לשחק את המשחק, היא הופכת את עצמה לשותפה (מרצון או לא מרצון) לקביעת כללי המשחק. והמשחק הזה, כפי שאנו רואים במדינתנו שלנו, הוא אכזרי ביותר.

אבל – אם תמשיך לשחק את המשחק – שלא תתפלא שיתחילו לשנוא אותה, בדיוק כמו אילי ההון הישראלים (?) – ה"טייקונים" – שנאה על רקע זה היא משהו שמרוויחים ביושר.

וזה ממשיך – הרחובות שוטפים ומתמלאים, ולי קשה יותר ויותר לישון בלילות. אני רוצה שזה לא יעצר כאן, ועם הימים מתחזקת התחושה שזה מה שקורה. זה לא רק Wishful Thinking או תמימות – האוויר נפיץ מאוד. הנה, הרופאים המתמחים והמומחים מגישים מכתבי התפטרות – שיסגרו שערי בתי החולים, שהאדמה תרעד (והיא אכן רעדה היום קלות – מפחיד). נתראה בהפגנה בשבוע הבא.

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה (אי) כבוד למגזר, הגות, לא חברתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s