היו לי פעם חברים

כל יום חולפות בראשי אלפי מחשבות שקשה כבר לספור, לחלק או למפות אותן. קשה לשים קריטריונים לחלק לקטגוריות, לעשות קצת סדר בבלאגן התמידי הזה. לא שאני לא מנסה, אבל אחרי הכל לבד זה די קשה. בנוגע לכל מחשבה או תהייה אני חושבת מיהו האדם הנכון שיתן לי את הסביבה המחשבתית, ההגיונית והתומכת המתאימות לה. יש מי שיותר בפן הריגשי, יש מי שיותר בפן הפרקטי וכו' – אנשים שונים, מחשבות שונות, דעות שונות – וטוב שכך.

אבא תמיד שותף למחשבות של פרקטיקה והיגיון. הוא כזה ולכן פנייה אליו תעשה בנושאים הללו. חברה אחת בענייני חברותא. חבר נוסף בתחום המחשבים – הוא עוסק בתחום ומבין ולכן יש לו את הכבוד לייעץ בתחום. משפחה, חברים, קרובים ורחוקים הם אנשי השיח שלי בנושאים השונים. איתם אני מדברת, מבלה ומתייעצת על המחשבות החולפות. לאחרונה עלתה בי תחושה, שהייתה קיימת קודם לכן, פשוט אז כנראה לא שמתי עליה דגש. אומר זאת בפשטות – פעם התייעצנו עם חברים היום מתייעצים עם מאמנים אישיים – קואוצ'רים.

לפני עידן הקואוצ'רים היו הפסיכולוגים. לא שהם נעלמו, אך קמו להם מתחרים. הפסיכולוגים גבו תשלום עבר ייעוץ לאדם, תוך שהם נותנים אבחנות שמבוססות על רקע אקדמי הנתמך במחקרים. לכל אחד יש את הפסיכולוג שלו, הפסיכולוג אמר לעשות X, עשיתי והצלחתי. כיום, תפסו הקואוצ'רים מקום של כבוד בתחום הייעוץ. לא מספיק עוד פסיכולוג כזה או אחר, אלא לצדו אלטרנטיבה של ממש ואחת משודרגת. לכל מייעץ יש התמחות ותת-התמחות; בתי ספר למכללות ליעוץ פרחו ועלו לכותרות והמקצוע הפך לנחשק ונחשב. יש מי שמטיל דופי במקצוע זה וטוען כי מדובר בשרלטנות גרידא, אבל למה לשלול מכל וכל שכן יש הצלחות, יש שינויים לטובה שאנשים מרגישים. ובכלל, למה להיות שליליים?!

והנה קם לו מקצוע מתחרה שנותן מענה ואף יותר מכך. אני מתכוונת לכך שקואוצ'רים מסוימים מקבלים החלטות עבור מטופליהם. לא עוד יעוץ, העלאת מחשבות, שיחה ודיון – העיקר מסתכם בנטילת אחריות הבאה לידי ביטוי בקבלת החלטות שאותן הלקוח\מטופל אמור לבצע. אני לא יכולה לשים את האצבע אם מדובר באמונה עיוורת, אופי חלש, רצון לקבל תמורה לכסף או אמונה חזקה כי מדובר בדבר האמיתי, אבל יש כאן גורם משמעותי ובעל השפעה.

המאמן הפך להיות חזות הכל. יש למי לפנות והוא לא רק ייעץ אלא גם יקבל את ההחלטה שקשה לקחת. האם הוא ניחן בחוש נבואי המורה לו את דרך הישר, בה כל החלטה שיקבל תוביל את המטופל שלו למקום טוב? ספק אם כך הם פני הדברים, אך הוא החותמת הסופית להחלטה. הוא התשובה לשאלה.
ואיפה כל מערכת התמיכה הנ”ל? היא קיימת ונעזרים בה, אך את ההחלטה בסוף מקבל הקואוצ'ר. פעם מילה של חבר הייתה נחשבת, הוא היה שותף לתהליכים, שותף להחלטות ומלווה לאורך כל הדרך. היום הוא יכול להיות שותף לתהליך, למחשבות, אבל מילתו הסופית אינה נחשבת.

מודעות פרסומת

אודות האבסורד

זה לא אמיתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה לא שמתי לב?. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובתך להלן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s